חמש שנים ללא אור

געגועים לבן
הזמן העולם אינו עומד מלכת
הזמן חולף וכולנו עדיין המומים והכאב כה נורא.
אומרים שהזמן מרפא - אך אותנו הוא יותר מדכא...
כי כעת אולי אנו מבינים ויותר מפנימים,
שלראות, לחוש, לחבק ולהריח אותך
א י ן א נ ו י כ ו ל י ם - ואנו כה מתגעגעים...
בליבנו הגוש בוער עוד ועוד ומחורר.
רוצים אותך כאן אתנו, משתוקקים לשמוע אותך שוב צוחק,
וכל אחד ואחד מאתנו כל הזמן דואג.
מהקטן ועד הגדול נושאים את הכאב , וכ"כ מתגעגעים ואוהבים.
וכעת, אנו לך כותבים מילות פרידה 
והמשפחה, כולה, כה עצובה.
אתך תמיד היינו כה מושלמים - וקשה שלא נראה אותך לעולמים...
אוהבים אותך ומתגעגעים עד עמקי הלב - וזה כ"כ כואב...
חושבים עליך, הבן הנפלא והמסור באדם, ולא נחדל מכך לעולם...
מקוים שטוב לך במרומים - "תהי נשמתך צרורה בצרור החיים".
אליך מפנים עינינו ריבון העולמים- ותוהים 
למה אותו מיהרת לחטוף אליך למרומים?
אך עמוק בליבנו אנו מבינים - שמלאך כמוהו אין עוד במרומים,
ואתה, בני, כה השתוקקת, סוף סוף, לנשום עמוק ולנוח
ולמעלה דאגו לך למקום בטוח...
עם השקט שאהבת הרוח והים 
כך תוכל להיות ליד כולם ....
כי תמיד דאגת לא לקפח אף אחד, וכך כולנו מתחלקים בך 
שווה בשווה, וביחד !
נוח על משכבך בשלום - ותמשיך לנו לחייך בחלום